החלטה בתיק מ"ת 47374-07-11 - פסקדין

בפני בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההלכים נגדו בגין איום על ראש עיריית אשדוד, שעל פי הנטען נעברה ביום - 25.7.11 , עתה התקשר לסוכנות היהודית בירושלים.

בית משפט זה דן בבקשה להארכת המעצר וזאת לאחר  שהחוקר ביקש להאריך המעצר לצורך גביית הודעות מעובדות הסוכנות שעל פי הנטען שמעו האיומים.

מתברר כי לא  נגבו הודעות מן העובדות, וגם אין כוונה לגבות הודעות מן העובדות .

כתב האישום הוגש בהתבסס על שני מכתבים מוקלדים מיום 26.6.11 , הממוענים לקצין חקירות בתחנת אשדוד :מכתב אחד נשלח לכאורה על ידי מורן  ביאסירה  והמכתב השני  על ידי מורן קרדי .

 טוענת התובעת כי די במכתבים אלה לבסס תשתית ראייתית לכאורית, בעיקר לאור העובדה כי המשיב עצמו מודה שהתקשר לעובדות סוכנות בעניין המצויין במכתבים ,אף שכופר כי איים על ראש העיר באותן שיחות וטוען כי התקשר פקידה בשם גילי ולא מורן.

מתברר כי  המשיב מתקשר לגורמים רבים מתוך מצוקה ותסכול  על כך שלדבריו לא מוצאים פתרון דיור לגרושתו ,ושלושת ילדיהם , וזו לכן שוכרת דירות, לא עומדת בתשלום שכר הדירה, ומפונה על ידי פקידי הוצאה לפועל .

 הוא מודה גם כי פנה למשרד ראש העיר ודרש ממנו לפנות למשרד ראש הממשלה  בעניין זה.

טוענת התובעת כי אין צורך בגביית הודעה מעדות התביעה וכי ניתן לזמנם למסור עדות בהתבסס על מכתבים אלה.

לא בכדי הנוהל הינו כי  יש לגבות הודעות מעדים על ידי איש מרות, חוקר מוסמך. לא בכדי, יש לדאוג שהעתקי ההודעות יימסרו לידי הסנגור, על מנת שיוכל להערך לחקירתם הנגדית של העדים .

שיטת המשפט האדוורסרית הקיימת במדינת ישראל משמעה כי אין להעיד  עדים אלא לאחר שתוכן הודעותיהם הועבר לסנגור  על מנת שייערך כיאות לחקירתם הנגדית.

החריגים הם תעודות עובד ציבור בעניינים טכניים וחוות דעת מומחים, שאף הם מנוסחים על פי דרישת פקודת הראיות,  כשגם במקרה כזה, עומדת לסנגור הזכות לעמוד על זימונים על מנת לחוקרם לגבי התוכן של המסמכים  .

מעיון במכתבים אלה לא ניתן לדעת מי אלו אותן החתומות  עליהן, מורן  ביאסירה ומורן קרדי , האם מישהו זיהה אותן על פי פרטיהן המזהים ,כיצד ניתן לזמנן , מה האמינות של הדברים שהועלו על ידן על הכתב , וכיוצא בזה שאלות, שיש בהן לרדת לשורש משקל התוכן של אותם מכתבים .

אין לי אלא להניח כי מדובר בפקידות הממאנות למסור הודעות במשטרה ומכאן כי כפי הנראה תהיינה עויינות או תשתדלנה שלא להתייצב בבית המשפט כדי להעיד .

אלמלא כן סביר להניח שהמשטרה הייתה מבקשת הארכת מעצר נוספת.

התנהלות התביעה מעוררת עם כן פליאה, מה עוד ,שדנתי רק אתמול בתיק פלילי אחר, 40025-04-11  שם נאשם מואשם בהפרת החלטת שחרור שניתנה על ידי מותב זה, לאחר שעזב הקהילה הטפולית כשכל האישום מתבסס על מכתב של עובדת הקהילה,  הילה בוצ'ין, שנשלח לבית המשפט באשדוד.באותו תיק הסנגור מסרב להגיב לכתב האישום מבלי שתיגבה ממנו הודעה מסודרת , בטענה שהוא מתנגד לכך שהעדה תפתיע אותו בבית המשפט . באותו עניין, הדיון נדחה כבר שלוש פעמים על מנת לגבות ממנה הודעה, וזאת בעת שהנאשם אסיר, ולדבריו ההליך המשפטי פוגע לכן בזכויותיו. לכן מצאתי לנכון לקבוע למענה אתמול למרות שמדובר בפגרה ובעת שבית משפט זה יושב כבית משפט תורן .

הואיל וגם בדיון השלישי,באותו תיק, התביעה לא דאגה לגביית הודעה מעדת התביעה העיקרית , העברתי ההחלטה לראש השלוחה עו"ד חכמון, ולאחראי על התביעה במחוז דרום, סנ"צ אבקין יעקב. סברתי באותו עניין כי מדובר באירוע בודד ויוצא דופן, אך היום  התבדיתי.

אמנם  הפסיקה הכירה בכך שהודעה של עד , ושל נאשם, יכולה להיות בתרשומת , ויכולה להיות בהקלטה, לכשמדובר בעדים עוינים שאינם משתפים פעולה עם המשטרה.  הפסיקה הכירה בכך שניתן להגיש "הודעות" שכאלה במגרת סעיף 10 א לפקודת הראיות, אך מדובר במקרים חריגים ולא יעלה על הדעת שהתביעה כיום מוצאת לנכון "לאמץ" זאת גם בתיקי חקירה אחרים , על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובד ציבור , שניתן לצפות שישתפו פעולה עם המשטרה, ולבסס כתבי אישום על מכתבים עלומים, כפי שנעשה במקרה זה.

לא מצאתי כי בגרסת המשיב, ואפילו אם מדובר ב"ראשית הודייה", יש לבוא  במקום המחדל הראייתי המפורט לעיל, והואיל ומדובר בראיות שמשקלן לכן נמוך- לא מצאתי כי די בהן לבסס תשתית ראייתית לכאורית מספיקה, לכן אני מורה על שחרורו בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיון  וכן הרחקה ממשרדי ראש העיר ומראש העיר, כדלקמן :

1.         ערבות עצמית בסך 6,000 ש"ח